מכינה לצורפות התכשיט שלי היא תכשיטנית
את ליאור, הכרתי במסיבה אצל חברה.
שתינו היינו האלה שלא מכירות אף אחד חוץ מחוגגת יום ההולדת בעצמה. מיד קלטתי אותה במבט האבוד, יוצאת לסיגריה במרפסת ויצאתי אחריה. לפחות צרת רבים חצי נחמה או משהו כזה.
תכננתי להיות שם שעה, לעשות וי על החגיגות לחברה ולעוף משם הביתה, לנטפליקס, לספה המפנקת ולשקט. כמו רוב הערבים שלי בזמן האחרון.
איכשהו, מצאתי את עצמי עם ליאור במרפסת עד 3. יושבות, מעשנות, מדברות וחופרות את החיים, על החיים. גיליתי שהיא מרדנית לא קטנה, עזבה את הבית והדת בגיל 14. גרה ברחוב תקופה לא קצרה ואז מצאה עבודה, מפרנסת את עצמה ועכשיו היא כבר אחרי מכינה לצורפות ובדרך להיות התכשיטנית שתמיד חלמה להיות.
ליאור ענדה שרשראות מדהימות שהיא הכינה, שילובי מתכות וצבעים, שלא ראיתי כמוהם והייתי מהופנטת. כשהחמאתי לה עליהן, בנדיבות אין סופית, שלאחר מכן למדתי שהיא חלק מאוד משמעותי באופי של האישה הזאת, היא פשוט שאלה אותי איזו הכי יפה בעיניי, הורידה אותה ושמה אותה עליי. באותו הרגע ידעתי שזה לתמיד.
המשכנו מהמסיבה אליי לספה, לנטפליקס ובסוף מצאנו את עצמינו ישנות מול טלוויזיה שמדברת לעצמה ונשארנו כל סוף השבוע יחד.
מאז ליאור הכינה לא מעט תכשיטים, גם את טבעת האירוסין והחתונה שלנו. היא סיימה כבר את לימודי הצורפות, עשתה התמחות אצל אחד המורים שלה כדי להמשיך וללמוד עוד טכניקות וכיום, היא מכינה תכשיטים מיוחדים (ויקרים) ומוכרת אותם בעיקר ללקוחות בחו"ל. העבודות היפות שלה מקשטות את הגוף של הנשים שמקבלות אותן, מעצימות אותן וגורמות להן להרגיש מיוחדות. כי רק להן יש שרשרת, או צמיד, או טבעת כזאת.)
כששואלים אותה מה התכשיט שהיא הכי אוהבת, היא מוציאה תמונה שלי ואומרת שזה התכשיט האהוב עליה בעולם, אני יודעת, זה נשמע קיטשי וזה כל כך לא מתאים לאופי הציני והעוקצני שהיה לי כשרק הכרתי אותה, אבל היום, זה הדבר שהכי כיף לי לשמוע בעולם. אני יודעת שהתכשיט שלי הוא היא. התכשיטנית המוכשרת הזאת, שנכנסה לחיים שלי והכניסה אליהם כל כך הרבה יופי ואהבה. בדיוק כמו בכל תכשיט שהיא מכינה.
